גילוח ערב שבת בין המצרים – שאלה על מנהגנו

יצחק הנשקה | כ"ח סיון ה'תש"ע


הרמ"א (אורח חיים תקנא, ד) מביא את מנהג אשכנז ביחס לתספורת בבין המיצרים: "ונוהגין להחמיר מתחלת ראש חודש לענין כיבוס, אבל תספורת נוהגים להחמיר מי"ז בתמוז (מנהגים)". כך נוהגים גם בערבי שבתות, כדברי בעל מגן אברהם (שם, ס"ק יד): "כ' בהג"א דתספורת אסור אפי' לכבוד שבת ונ"ל הטעם דבלא"ה אין רגילין לספר בכל שבוע".

אך מנהג זה קשה, ומכמה סיבות. בביאור הלכה (על אתר, ד"ה וכן) כתב: "המ"א הביא זה בשם הגהת אשרי והוא הביא זה מאו"ז ועיינתי בא"ז בהלכות ת"ב וז"ל שם ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת פי' מותרין לכבס וללבוש בשבת אבל לספר בחמישי אסור כדאמר בירושלמי ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת רב הונא בשם רב המנונא אמר לתספורת חייש בה פי' שאסור לספר עכ"ל והנה המעיין בירושלמי גופא לפנינו הגירסא לתספורת הושבה ואף לפי גרסתו ג"כ אי אפשר לומר דכונת הירושלמי להחמיר כי לפי הענין מוכח שם להיפך דתספורת מותר בחמישי בשבת וצע"ג. ועיין בחידושי רע"א שהביא גם בשם התוספות1 דכביסה ותספורת שניהן שוין להקל".

לאמור: ראשית, דברי מגן אברהם מבוססים על תשובת אור זרוע המבוססת על הירושלמי, ולכאורה מהירושלמי משמע להפך.2 בנוסף, על דברי אור זרוע נחלקו התוספות שהביא רעק"א. כל זאת באשר לשבת חזון, ותמוה איך נשאר המנהג שלא לגלח גם בשאר שבתות בין המיצרים. אם על שבת חזון נחלקו, ועמדת האוסר מוקשה, היה ראוי להתיר לפחות את השבתות האחרות. שהרי החומרה בגילוח בין המיצרים היא קולא בכבוד שבת.

כיוון היתר זה לשאר שבתות בין המיצרים נאמר במפורש בפרי מגדים (א"א שם): "אין מקילין לכבוד השבת מר"ח אב או כשחל ט"ב בשבת ונדחה". דבריו אלו נאמרו כפירוש לדברי מגן אברהם, שכן דברי מג"א מוסבים על הימים שמראש חודש אב, ויש לפרש את דבריו על הגילוח כמוסבים על שבת חזון. בכף החיים (תקנא, ס"ק סו) באר: "לפי המנהג …שנוהגין להחמיר בתספורת מי"ז בתמוז לכבוד שבת שרי עד ר"ח". הוא אמנם מביא דעות האוסרות גם עד ר"ח3 , אך ברור שיש כאן בסיס להקל בערבי השבתות שמלפני שבת חזון.

שיקול נוסף בענין הוא מנהג אשכנז להראות אבל בבגדי שבת חזון, לעומת מנהג הגר"א והיעב"ץ. רמ"א (שם, א) כתב: "בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת, כ"א הכתונת לבד (מרדכי הל' תשעה באב והגהות אשירי פ"ב דתענית ואגודה ורוקח)". אך בביאור הגר"א שם כתב: "זהו חומרא בעלמא… הא התירו לכבס משום כבוד השבת… ולא יהיה חמור מט"ב שחל בשבת שאף אכילה דחמור אמרו ומעלה על שולחנו כסעודת שלמה". כך גם במעשה רב (אות קצז): "שבת חזון אינו משנה מבגדי שבת כלל אפילו חל ט"ב בשבת". כך נהגו בוילנא, כמובא בחיי אדם (חלק ב-ג, שבת ומועדים, קלג): "בשבת חזון אין מחליפין אלא הכתונת לבד… ובק"ק ווילנא נוהגין על פי הגר"א ללבוש בגדי שבת". כך גם בסידור יעב"ץ (הלכות בין המיצרים): "מנהגו של אמה"ג החסיד זצ"ל שלא לשנות בו מאומה אפילו כשחל בט"ב וכן אנו נוהגים אחריו".4 שיטתם הובאה במשנה ברורה (שם, ס"ק ו), ודומה שכך נוהגים היום.5

בשלמא למנהג אשכנז, אין פגם באבלות הבולטת כשאין מתגלחים. אך למנהגנו, שלובשים בגדי שבת ללא שינוי, יש פגם באבילות בפרהסיא וקשה להבין על מה סמכו להקל בכבוד שבת.

יתר על כן, לא נחלקו אלא בשבת חזון, אך גם למנהג אשכנז אין מראים סימני אבילות בשאר שבתות בין המצרים. מנין אם כן ההיתר לזלזל בכבוד שבת?

השאלה מתעצמת באשר לאלו הנוהגים להתגלח מדי יום. על דברי מג"א דלעיל כתב בעל חתם סופר (שו"ת חתם סופר יו"ד, שמח): "נ"ל עיקור דהמג"א וכל הפוסקים לא מיירי רק מתספורת הראש אבל מתספורת הזקן הנהוג עכשיו ומצער הרבה ומנוול אותן מאוד מזה לא דברו ולא עלה על לבם".6 האם כוונתו לפרש את כוונת המג"א, שדבריו נאמרו רק על תספורת הראש? נוסח דבריו מראה שאין זאת הכוונה: "מתספורת הזקן הנהוג עכשיו ומצער הרבה ומנוול אותן מאוד" – לא בימי מג"א אלא עכשיו, בימי החת"ס. בתקופתו, כאשר נעשה מקובל להתגלח, כפי שעולה מתשובות נוספות7 , מצב של אי גילוח 'מצער ומנוול מאוד'. לפיכך, מניח החת"ס, לא לניוול כזה כיוון המג"א בעת שאסר גילוח לכבוד שבת. בזמן שנוהגים להתגלח, יש לתחם את דברי המג"א לשער הראש בלבד.8 כך עולה בהדיא מדברי מג"א שנימק את הדין בכך "דבלא"ה אין רגילין לספר בכל שבוע".9 אם כך, בגילוח שרגילים בזה"ז בכל יום, בודאי שאין מקור לאסור. 

לסיכום: מנהגנו, שלא להתגלח לכבוד שבתות בין המיצרים, מוקשה משלוש סיבות:

א. מקור האיסור מוקשה ומצוי במחלוקת, כדברי בה"ל. גם לשיטת האוסרים, לא נאסר גילוח אלא מר"ח אב, ואין בסיס מוצק להרחבת האיסור לתקופה שלפני ר"ח.

ב. לכאורה, אין מקום לאיסור אלא למנהג אשכנז הקדמון, כאשר נהגו מנהג אבל בשבת חזון. אך למנהגנו שעל פי הגר"א אין מקום למנהגי אבל גם בשבת חזון.

ג. מלכתחילה לא נאסר הגילוח אלא במציאות שאין מתגלחים מדי יום.

לפיכך, יש להבין על מה סמכו שלא להתגלח בערבי השבתות של בין המיצרים.

***

בגל' 98 הופיעה תגובת ר' אברהם במברגר:

ר"י הנשקה השתמש במאמרו במובאות מתשובות החתם-סופר, שמטרתה להראות, שהחתם-סופר הורה למעשה על שינויים בדיני אבלות שונים, שינויים הנובעים מההרגל החדש, לגלח את הזקן מידי יום. בהערה 7 למאמר, בין המובאות, מובאת תשובה של הנודע ביהודה, ולפיה יש להתיר לאבל לגלח את זקנו לאחר שגערו בו גם אם עברו פחות משלושה חודשים מתחילת האבלות, שכן "במדינות שמגלחין זקנם" – כך הנודע ביהודה – "תיכף בשנים ושלשה שבועות נמאסים מאד והשערות הקצרים הצומחים בזקנם דומים כקוצים בעיניהם ובעיני כל רואיהם כנראה בימי המצרים שממש יום לשנה נחשב". תיתי לו למחבר – במקום ממנו ביקש להראות שיש ללמוד מדיני אבלים לאבלות שלושת השבועות, נשמטה הוכחתו. הנודע ביהודה הרי אומר, שאבל אחרי שלושה שבועות מותר לגלח לאחר שגערו בו, שכן ימי בין המצרים בהם אין מגלחים מלמדים אותנו שבתקופה זו נראית כבר האבילות. מכאן הוכחה נגד התזה של המאמר, שהרי הנודע ביהודה מציין כהנחת יסוד, שאין לגלח בשלושת השבועות, גם לא לכבוד השבת.

***

בגל' 99 באה תשובת ר' יצחק הנשקה:

הערתו של ר"א במברגר, על כך שהסתייעתי לכאורה מדברי הנודע ביהודה להוכיח היתר לגילוח הזקן בזמננו בשלושת השבועות, שעה שבדבריו מפורש להיפך, מבוססת על אי הבנת דברי, והנני לבאר.

הבאתי את דברי הנודע ביהודה בהערה, עם מובאות נוספות, כדי להראות התייחסות הלכתית לשינוי שחל במנהגי הגילוח. המובאה לא באה אלא להראות שהפוסקים הכירו בשינוי שחל, והסיקו ממנו מסקנות שונות.

לא טענתי שהנו"ב התיר להתגלח בע"ש של בין המיצרים. למעשה, מן המובא בהערה 2, עולה הכיוון ההפוך: ככתוב שם, הנו"ב מפרש את סוגיית הבבלי כתומכת במסקנת הגהות אשר"י, שממנו צמח האיסור לגלח. כך ברור לקורא שהנו"ב לא התיר.

הטיעון המצדד בגילוח נשען על שלושה מרכיבים: הבירור מה נאסר מלכתחילה, היעלמותו של מנהג אשכנז להראות אבל בשבת חזון, והשינוי של גילוח יום יומי. הדעת נותנת שהנו"ב יתקשה להתיר: הוא סבר, בניגוד למשנ"ב, שסוגיית הבבלי תומכת באיסור שמלכתחילה, והוא לא היה בין החולקים על מנהג אשכנז. להתיר איסור מדינא דגמרא [להבנתו] על סמך השינוי במנהגי הגילוח בלבד – אין זה דבר של מה בכך, ואין תימה שלא התיר. זאת, בשונה ממצבנו:

  • האיסור מלכתחילה נתון במחלוקת.
  • חלק מן הפוסקים המקבלים את האיסור מייחסים אותו לשבת חזון בלבד [והנו"ב אינו בכללם!].
  • איננו ממשיכים את מנהג אשכנז להראות סימני אבל בשבת.
  • לפחות חלק מאיתנו, מתגלחים מדי יום. מסתבר גם שהשינוי המתועד בנו"ב, בתקופה שאין עדיין גילוח במכונה, הוא רק תחילת הדרך, ובימינו השינוי גדול ורחב יותר.

לפיכך, אין זה פלא שבעל נו"ב אינו מן המתירים, וכך ניתן להבין מהערה 2. ועם כל זה, אין בכך משום סתירה כלשהי למסקנת המאמר.

 סוף דבר, אני מודה לר"א במברגר על ההזדמנות לבאר משהו שאולי לא הובן כל צורכו.

  1. תוספות תענית (ל, א ד"ה תרויהו): "היכא דחל ט"ב בה' בשבת מותר לכבס ולספר מחצות ואילך מפני כבוד השבת דאין להמתין עד ערב שבת מפני טורח השבת". על כך כתב המחבר (ב"י שם): "ודבר תימה הוא להתיר לכבס ולספר ביום תשעה באב עצמו"; ר"ע יוסף (יביע אומר, חלק ג, או"ח לא) התפלא: "הדבר תמוה שלא זכר שר [-רעק"א - י.ה.] מד' מרן הב"י". אך קושית הב"י נוגעת להיתר בט' באב עצמו, ואין בה השגה על רעק"א המביא את התוספות כחולקים על האו"ז. []
  2. אמנם, בנוב"ת (יו"ד, ריג) כתב לבאר את דברי הגהת אושרי ע"פ דיוק מן הבבלי, עי"ש. []
  3. אחד האוסרים הוא בעל שער זקנים (ר' וולף האמבורג, זולצבאך תק"ץ, דף פה). השואל מתייחס לשינוי מנהג הגילוח: בשונה מתיאורו של מג"א שאין מסתפרים כל שבוע, בימי השואל יש רבים שמסתפרים פעמים בשבוע. יתכן שעל המציאות שבימינו היתה ניתנת תשובה שונה. בנוסף, הוא מזכיר את תשובת פנים מאירות (להלן בהערה 9) ולשיטתו חולק עליה. אך מאחר שנוהגים כפסק בעל פנים מאירות, כפי שמובא בפסקי תשובות (תקנא, הע' 37), הרי ששיטת שער זקנים נדחתה.

    האוסר השני הוא ר' יהודה עייאש במטה יהודה (תקנא, ד). נראה לו פשוט שהכוונה בדברי רמ"א שמחמירים מי"ז בתמוז – הכוונה גם לשבתות, אך הוא אינו מביא ראיה של ממש להבנתו. []

  4. והוא מוסיף: "והרי אמרו שמעלה בו על שולחנו אפילו כסעודת שלמה, ואם לשולחנו כך, לכבוד קונו במקום כבודו (ר"ל בבה"כ ששכינתו שרויה בו) עאכ"ו", כדברי בהגר"א. []
  5. כך בערוך השולחן (שם, יא): "בימינו אלה כמעט נשכח הדבר שאין ללבוש בגדי שבת בשבת חזון". ראה גם פסקי תשובות (שם, הע' 22, 23). []
  6. בעל ערוך השולחן (שם, טז) הסביר את ההבדל בין כיבוס האסור מר"ח לתספורת האסורה מי"ז בתמוז: "תספורת אנו נוהגין לאסור מי"ז בתמוז משום דתספורת אינו שכיח ככיבוס ולכן בט' ימים לא יהא ניכר איסורו ולכן מאריכין אותו מן י"ז בתמוז". כך ניתן לומר רק על תספורת, ולא על גילוח הזקן הנעשה מדי יום. []
  7. שו"ת חת"ס ח"א או"ח, קנח: "הם לא דברו אלא מגדול שער הראש דלא מנוולא כ"כ, אבל הזקן לא היו מסתפרים בלא"ה רק שפה המעכבת אכילה, והאידנא נהפוך הענין והוא מתנוול יותר כידוע". כך גם ביו"ד שמז: "כבר מלתי אמורה באיזה תשובות דשיעור גערה המוזכר בפוסקים היינו לדדהו שלא הי' מגלחים כ"א שער ראשם וסגי לגלח מג' חדשים לג' חדשים אך לבני אשכנז שרגילים לגלח זקנם הוא מנוול ומאוס טפי בשלשים יום והגיע לגערה יותר הרבה אפי' מיב"ח לשער הראש".

    התייחסות דומה מצינו בנודע ביהודה (מהדו"ק או"ח, יד) בענין אבל על הוריו: "אף שאנו מחמירין בשעור גערה ורמ"א כתב שלשה חדשים, הדבר ידוע שזה לאלו שאין מגלחין זקנם רק ראשם. אבל במדינות שמגלחין זקנם תיכף בשנים ושלשה שבועות נמאסים מאד והשערות הקצרים הצומחים בזקנם דומים כקוצים בעיניהם ובעיני כל רואיהם כנראה בימי המצרים שממש יום לשנה נחשב". []

  8. למרות זאת, החת"ס לא התיר גילוח בע"ש שבבין המיצרים. כך עולה מדבריו בתשובה הראשונה שבהערה הקודמת, וטעמו מבואר שם: "דצריכים אנו לנהוג אבילות במשחז"ל תספורת וכיבוס והם אמרו לכבוד שבת מותר, ומ"מ אנו מחמירים ואומרים דלהם היה ניכר אבילות בזה שהיו רגילים להסתפר באמצע שבוע וללבוש מגוהצין, משא"כ לדידן גם בשבת אסור, וה"ה מגוהצין אין אנו נוהגין ללבוש באמצע שבוע". מי שהאבל אינו ניכר בימי השבוע, כי בלא"ה אינו נוהג להסתפר ולכבס בימי השבוע, חייב להראות את האבל בשבת.

    אך מאחר שהחת"ס עצמו מציין את השינוי במציאות, שנוהגים להתגלח כל יום, חזרנו לימי חז"ל, שהאבילות ניכרת במשך השבוע, ונשמט הבסיס לאסור את הגילוח שלכבוד שבת. []

  9. ובשו"ת פנים מאירות (ח"ג, לז) דייק מכאן: "וא"כ בסנדק שרגילים לספר זקינם ביום זה נראה כמו שהתירו לו ללבוש בגדי שבת אף שמדינ' אסורים וע"כ התירו מפני שי"ט שלו הוא הכי נמי יש להתיר לגלח זקנם". []

הדפסה

2 תגובות

  1. טוב עשה הכותב הנכבד בסכמו את דיונו שהפריד את טענותיו למחלקות שונות. רצוני להתייחס רק לטענה השניה. דומה שיש לחלק בין לבישת בגדים שהנידון לגביה הוא כלפי השבת במסוים, ועל כך הפולמוס אם לנהוג אבילות בפרהסיא או שכבוד השבת דוחה, לגילוח הקן-שמעבר לטענה האחרת לנוהגים להתגלח בכל יום, הרי זה משבש לגמרי את הנהגת האבילות של כלל ימות השבוע, בבחינת 'והימים הראשונים יפלו'. האבחנה הנ"ל מולידה שני עיונים. א' מי אלים כח כבוד השבת לעקור האבילות לגמרי. ב' אולי אין כאן בזיון לשבת כ"כ, מאחר ולא שייך להפריט את האיסור ונמצא שאין 'חלות' האיסור על השבת, ודוק.

     
     
    • 01.08.2011 ב' אב ה'תשע"א | ראובן הכהן

      אפשר שהשאלה מה אלים ממה ראויה לעיון, אך מסתבר שאינה קשורה לנדון. עיקר הניוול למתגלחים מדי יום הוא דווקא בימים הראשונים. לפיכך, גילוח בע"ש מייצר יותר ניוול בימים הבאים, ולכן אין סתירה בין כבוד השבת לחובת האבילות שבימי חול.
      זהו בדיוק השינוי שמחמתו יש לגלח בימינו בע"ש, שהבעייה נוצרת בימים הראשונים, בשונה מתיאורו של בעל מג"א שבלא"ה אין נוהגים להתגלח כל שבת.

       
       

תגובה