פפוס, בן-סטדא ושני חייו של רבי עקיבא – חלק ב – פפוס

יחיאל מוזס | י"א סיון ה'תשע"א


פפוס בן יהודה

   כפי שאמרנו בח"א מסתבר לומר ששני פפוס בן יהודה היו, ואביו חורגו של בן סטדא קדם בהרבה לפפוס בן יהודה שדיבר עם רבי עקיבא. בשורות הבאות נלקט את המעט הידוע לנו על שני אישים אלו.

   במסכת גיטין (צ.) כתוב: 'תניא, היה רבי מאיר אומר כשם שהדעות במאכל כך דעות בנשים, יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו, וזו היא מדת פפוס בן יהודה, שהיה נועל בפני אשתו ויוצא וכו''.

   מפרש רש"י: 'פפוס בן יהודה – בעלה של מרים מגדלא נשייא היה [1], וכשיוצא מביתו לשוק נועל דלת בפניה שלא תדבר לכל אדם, ומדה שאינה הוגנת היא זו, שמתוך כך איבה נכנסת ביניהם ומזנה תחתיו'.

   זהו פפוס בן יהודה הראשון, שהיה, כמבואר כאן, אדם שאין רוח חכמים נוחה ממנו, וגרם על ידי מעשיו את מעשיה הרעים של אשתו.

   פפוס בן יהודה השני היה בימיו של רבי עקיבא, ככתוב בברכות (סא:): 'תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: עקיבא, אי אתה מתירא מפני מלכות, אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים, אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם, אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, לא פקח אתה, אלא טפש אתה. ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה. אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה (דברים ל כ) כי הוא חייך וארך ימיך – כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה – על אחת כמה וכמה. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים, ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו: פפוס מי הביאך לכאן, אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה, אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים.

   על אדם זה כותב הגר"א בספר אמרי נועם [2]: 'אוי לפפוס שנתפס על דברים בטלים. פירוש: על מה שהשיב לו ר"ע תשובה על דבריו והוא שתק ולא דחה דבריו של ר"ע לכך נתפס. נמצא פפוס נתפס על דברים בטלים. אבל א"א לפרש דברים בטלים ממש דח"ו לומר כן עליו דהוא היה גדול הדור ועשיר ומכובד, כדאיתא משמת פפוס ולוליינוס נגדעה קרן ישראל ואין עתידה לחזור עד משיח בן דוד ([3] וע"ע בתורת כהנים בחקותי (פ"ה מ"ב) ע"פ ושברתי את גאון כו' אלו הגיאים שהם גאונם של ישראל כגון פפוס בן יהודה ולוליינוס אלכסנדרי וחבריו עכ"ל). וראיה לזה שלא קראו לר"ע בלשון רבי אלא עקיבא (עי' תענית י"ח רש"י ד"ה לוליינוס) [4].

   אינני יודע היכן נמצא המדרש אליו ציין הגר"א – 'משמת פפוס ולוליינוס וכו'', אבל אזכורו של פפוס בצוותא עם לוליינוס מוביל אותנו די בבירור אל הרוגי לוד, כפי שציין בסוגריים המגיה, לרש"י במסכת תענית.

   בגמרא תענית יח: נאמר: 'מאי טוריינוס, אמרו: כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו בלודקיא, אמר להם: אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם – יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר. אמרו לו: חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו, וראויין היו ליעשות להם נס, ונבוכדנצר מלך הגון היה, וראוי לעשות נס על ידו. ואותו רשע הדיוט הוא, ואינו ראוי לעשות נס על ידו. ואנו נתחייבנו כליה למקום, ואם אין אתה הורגנו – הרבה הורגים יש לו למקום, והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו. אלא לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידך אלא שעתיד ליפרע דמינו מידך. אף על פי כן הרגן מיד. אמרו: לא זזו משם עד שבאו דיופלי מרומי ופצעו את מוחו בגיזרין'.

רש"י שם אומר: לוליינוס ופפוס אחיו – צדיקים גמורים היו.  בלודקיא – היא לוד, והיינו דאמרינן בכל דוכתא (בבא בתרא י:) הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן, ויש אומרין שנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה, ואמרו היהודים הרגוה, וגזרו גזרה על שונאיהן של ישראל, ועמדו אלו ופדו את ישראל, ואמרו אנו הרגנוה, והרג המלך לאלו בלבד.

ובבבא בתרא י: כותב רש"י: הרוגי לוד – לוליינוס ופפוס אחים שהרגם (טורנוסרופוס) – מסורת הש"ס: [טוריינוס] – הרשע בלודקיא כדאמרינן במסכת תענית (דף יח:) על ידי גזירה שנגזרה על ישראל להשמיד על שנמצאת בת מלך הרוגה וחשדו את ישראל עליה ועמדו האחים הללו ואמרו מה לכם על ישראל אנו הרגנוה.

   לכאורה יש קושי מסוים בזיהויו של פפוס בן יהודה הדובר עם רבי עקיבא עם פפוס אחיו של לוליינוס הנהרג ע"י טוריינוס, שכן טוריינוס היה קיסר רומא לפני אדריינוס, ומאסרו של רבי עקיבא, שבסופו הוצא להורג, היה לאחר מרד בן כוזיבא שהיה בימי אדריינוס, והיאך הוא יכול לפגוש שם את פפוס שנהרג עוד בימי טוריינוס [5].

   אך באמת נראה שטוריינוס המוזכר בתענית איננו טוריינוס הקיסר אלא מושל אזורי בעל שם זהה, זאת מכמה סיבות:

א.   ישנה משמעות מדברי הגמרא 'ואותו רשע הדיוט הוא', שבניגוד לנבוכדנצר, טוריינוס אינו מלך [6].

ב.    הוכחה של ממש יש מכך שסופו של טוריינוס שבתענית הוא 'שבאו דיופלי מרומי ופצעו את מוחו בגיזרין'. משמעות די ברורה יש כאן שבאה הוראה מגבוה, מאת הקיסר מן הסתם, להעביר את טוריינוס המושל ממשרתו ומעולמו. ומכל מקום על טוריינוס הקיסר ידוע שלא מת בצורה כזו (מרידות נגד הרומאים פרצו בימיו פה ושם ברחבי האימפריה אך בשום אופן לא ברומי עצמה), וודאי לא בלוד שבארץ ישראל.

   אם כן אין מניעה לומר שפפוס בן יהודה, בן דורו של רבי עקיבא, הוא פפוס אחיו של לוליינוס – הרוגי לוד.  


 

 


[1] ראה מהרש"א שם שמקורו של רש"י לזהותו של פפוס בן יהודה היא הגמרא בשבת (קד(:בעניין בן סטדא שהובאה בחלק א.

 

 

[2] חידושים על מסכת ברכות מאת רבנו הגר"א. ספר זה יצא לאור ע"י רבי יצחק מלצן.

 

 

[3] סוגריים אלו ושלאחריהם נמצאים במקור והם תוספות מאוחרות יותר.

 

 

[4] ראה עוד שם בהמשך דבריו שהוא מסביר את משל השועל והדגים.

 

 

[5] קושיא זו על הגר"א הקשה בספר 'אשדות הפסגה' עמ"ס ברכות, לרבי שמואל אברהם מלצר.

 

 

[6] אם כי רש"י כן קורא לו מלך, וכך הוא מכונה גם בקהלת רבה פ"ג סי' א [יז] (שם הוא מכונה טרכינוס ולא טוריינוס) ובספרא אמור פ"ח פ"ט. אך אין במקורות אלו משום פירכא לדברינו, שכן גם טורנוסרופוס – מוציאו להורג של רבי עקיבא (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה), נקרא במדרשים שונים 'מלך' (ראה מדרש שיר השירים מהגניזה, הוצאת 'כתב יד וספר' ירושלים תשנ"ה, עמ' כ) בזמן שלא היה אלא נציב בארץ ישראל.

 

 


הדפסה

5 תגובות

  1. יש מניעה אחרת לפרש שפפוס שנתפס על דברים בטלים הוא פפוס הצדיק הידוע מלוד, משום שיום הרוגי לוד נזכר במגילת תענית, ואילו בימי ר"ע כבר לא היו נוהגים במגילת תענית. ולכן דברי הגר"א תמוהים מאד. (מלבד ההבדל בהערכת האנשים).

     
     
  2. מדוע בימי ר"ע לא היו נוהגים במגילת תענית? ראה נא ראש השנה יט:  ציטוט ממגילת תענית ובו מוזכר יהודה בן שמוע, והגמרא שם מבררת שיהודה בן שמוע היה תלמידו של רבי מאיר תלמידו של ר"ע.

     
     
  3. אכן, אך שם נחלקו החכמים אם בטלה מגלת תענית בחורבן בהמ"ק או לאו, ותמהו מהקטע של ר"י בן שמוע, ותירצו שקטע זה נוסף למ"ד שלא בטלה מגלת תענית, אבל להלכה בטלה  בחורבן ולא היה להוסיף עליה.
    ולדבריך יכלו להביא גם את המעשה של פפוס ולוליינוס לתמוה על הא דאמרו בטלה מגלת תענית.
    ותמוה לחשוב שבאמת היו במגלת תענית כמה וכמה דברים מאחרי החרבן ואעפ"כ החליטו שבטלה מגלת תענית בחרבן ואין טעם לזכור צרות ושמחות אחר החרבן.
    ואעפ"כ ראיה גמורה ליתא, וכדבריך.

     
     
  4. לעצם הזיהוי של הגר"א, כך משמע בספרי ויקרא ב' ה'. אמנם קשה לסמוך ע"ז כי הגירסאות מתחלפות כרגיל.
    אגב, הזיהוי של רש"י את המעשה בפפוס ולולינוס בלודקיא, עם הרוגי לוד, בעייתי. מכיון שלודקיא היה כינוי למדינה באסיה (טורקיה של ימינו). וכבר העיר עליו בס' יוחסין. אמנם כדבריו משמע לכאו' בקה"ר ט' א', ואולי גם 'לוד' של הרוגי לוד הכוונה ל'לודקיא'. כמו שכבר סבר היוחסין עצמו ש'יש לוד בחו"ל'.
    וראה עוד בבראשית רבה סה' על פעילות פפוס ולוליינוס בזמן הקיסר טוריינוס. באיזור טורקיה של ימינו. (שהכינו תחנות דרך לעולי רגלים בין עכו ליוון).  
    וע"ע בשמחות ח' טו' במקום 'אותו רשע הדיוט הוא' נאמר 'אתה מלך רשע'

     
     
  5. גם מאותו מעשה בבראשית רבה (סד י) יש ראיה לכך שאין קושי לומר שפפוס של מגילת תענית הוא בן דורו של ר"ע. הלא מסתבר שאותם פפוס ולוליאנוס שבב"ר הם הרוגי לוד, והמעשה בב"ר היה לאחר החורבן , שנתנה מלכות הרשעה רשות לבנות מחדש את בית המקדש.
    אגב, לא מוזכר שם טוריאנוס, ואפשר שהמעשה היה בימי אדריאנוס, שרבי יהושע בן חנניה, המוזכר שם, נפגש איתו , כמבואר בכמה מקומות בדברי חז"ל. 

     
     

תגובה